אֶת עַצְמוֹ הֵבֵאתִי לוֹ
מַתָּנוֹת...
אֲנִי לֹא כָּל כָּךְ יוֹדַעַת..
קָנִיתִי לוֹ תַּחְתּוֹנַי צֶמֶר וְחֻלְצָה מכופתרת
מְגֻנְדֶּרֶת
חִבַּקְתִּי אוֹתוֹ לָרֹב
ונצצו לִי הָעֵינַיִם מֵעֵת לָעֵת לִקְרָאתוֹ
אַךְ הַמְתָּנָה הַגְּדולָּה בְּיוֹתֵר שֶׁהֵבֵאתִי לוֹ
הֵבֵאתִי לוֹ אוֹתוֹ.
צָלוּל,
הֵבֵאתִי לוֹ אוֹתוֹ
לוֹמֵד אֶת הַבָּעוֹת הַלֵּב
בַּיַּחַד זָרַקְנוּ אֶת גַּנְדְּרָנוּת הַמִּלִּים, וְהָעוֹר
אֶת הוֹשָׁטַת הָעֵינַיִם, לְהָכִיל הַכֹּל
וְלִהְיוֹת בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת תָּדִיר
וְרַעַשׁ גָּדוֹל.
הֵבֵאתִי לוֹ אוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא
בְּלִי זִיּוּפֵי החיכוכים, החיתוכים,
הַמַּבָּט הַמְּבַקֵּשׁ לְהֵרָאוֹת..
נָתַתִּי לוֹ לְפָתוּחַ אֶת הַשְּׁעָרִים
לִהְיוֹת לְלֹא הַבְּלָמִים
לִכְעֹס לַכָּאוּב לְהַשִּׁיל דְּמָעוֹת
לַשְּׁהוּת בְּתוֹךְ הַפְּחָדִים
מַאֲבָקִים מִסְתּוֹרִיִּים
אֶת עַצְמוֹ הֵבֵאתִי לוֹ
יוֹתֵר מִשֶּׁחָלַם
יוֹתֵר מִגְּבָעוֹת הַפְּרָחִים וניצני תִּשְׁרֵי וַחֲלוֹמוֹת שֶׁל אָבִיב
נָתַתִּי לוֹ אוֹתוֹ מְרֻכָּך ומשוייר כְּגוֹדֵל הוויתו
אֶת עָצְמוּ הֵבֵאתִי לוֹ
שְׁנֵים אֲנִי מְחַלֶּצֶת אוֹתוֹ אַל תוכו..
כָּל יוֹם קְצָת יוֹתֵר
בְּמַתָּנוֹת אֲנִי לֹא כָּל כָּךְ
אָז הֵבֵאתִי לוֹ אוֹתוֹ.
גילה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה