לנוע מבפנים החוצה.
רובין שארמה אוהב לספר את הסיפור הזה, והוא אכן נגע בי ואני מעבירה
אותו אליכם.
זה סיפור שהתרחש בין אב לבן. האב קרא עיתונים והילד הקטן ביקש את
תשומת ליבו בכל מיני דרכים אך האב המשיך לקרוא בעיתון. והבטיח לילד שיותר מאוחר
הוא יתפנה.. הילד עדיין ביקש את תשומת לב האב, האב הגיע לעמוד בתוך העיתון שבו היה
ציור של הגלובוס. ואז עלה לו רעיון איך להעסיק בינתיים את הילד. הוא תלש את העמוד
חתך אותו לחתיכות קטנות וביקש מהילד לארגן את התמונה, וכשהוא יסיים הוא יתפנה אליו,
מתוך מחשבה שלילד קטן כמוהו יקח הרבה זמן להשלים את הפאזל המאולתר.
אך הילד השלים את זה תוך זמן קצר.. והאבא המופתע שאל את הילד איך
הצלחת לסיים את זה כל כך מהר? והילד ענה: אבא בצד השני של העמוד היו מצויירות פנים,
וברגע שסידרתי את הפנים גם העולם הסתדר.
אז מעבר ללימוד בעניין הנוכחות וההשקעה שלנו בילדים.. יש כאן מסר
בעיני חשוב אף יותר..כשכל אחד יטפל ויארגן את עצמו, יעשה עבודה פנימית ( ולא יתחיל
דווקא בלהרשים לרצות לפעול בחוץ) העולם כולו ייסתדר. שכל אחד יקח אחריות על חלקת
האלוהים הקטנה שלו, וזה ישפיע על עולם שלם.
כמו שאמא תרזה אמרה, אם כל אחד ינקה את החצר שלו, כל העולם יהיה נקי.
אנחנו רוצים לשנות את בני זוגנו, את החברה, את הפולטיקה.. אך לפני הכל
בוא נשקיע בפנימיות שלנו, בפנינו, בואו נטפח את האיכויות הגבוהות שלנו, נהיה מאירי
פנים, נבוא בפנים ברורות שלימות,(לא מושלמות) כמו שאנחנו. התנועה לעבר התפתחות ושינו מתחילה ממני,
מהאחריות שלי כלפי עצמי וחיי, ואז העולם החיצוני שלי גם כן מסתדר.
זוהי התחלת כל ההתחלות, להתבונן בנו, להכיר את עצמנו את ההווויה הפנימית
שלנו, לשפר להעריך לכבד את עצמנו, ומכאן העולם החיצוני יסתדר כבר בעצמו.
נכתב באהבה
גילה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה