"אם אנחנו נפגשים באמת אנחנו נפגשים בלב, ואז אין עוד אתה ואין
עוד אני"- מתוך הספר המחסום האחרון- רשאד פילד.
לפעמים יש מקום להשאיר משפטים
פשוטים עמוקים ומרגשים כמו שהם, ולהתעכב עליהם מתוך שתיקה , נשימה, חוויה פנימית.
כי עכשיו אם אכתוב על זה משהו, אני עוברת למימד שכלתני המסביר המתבונן ומנסה
להעניק מילים שיסבירו את מה שהלב מרגיש וחווה כשהוא פתוח.
הלב עוקף את המחסומים של התדמית החיצונית , התפקודית, העמדות שלנו,
אין אדם שהוא יותר או פחות, לכל אדם יש משהו לתת להעניק.אם נתחבר מהמקום הפנימי
הזה המשותף לכולם נוכל ליצור את החיבור האנושי המרגש הזה.
אם נצמצם את המשפט הזה לבני זוג, אז אפשר לומר באופן גורף ,שאנשים המגיעים
לטיפול במערכת היחסים שלהם, קודם כל באים בתלונות ובקשיים שהם חווים מבני זוגם, והיו
רוצים לתקן משהו אצל האחר, ואם הבעיה הזו תתוקן, אז החיים ייראו יותר טוב... חווית
הנפרדות והמרחק השונות רק מגדילה את תחושת האין מה לעשות ביחד, זה הוא או היא
שצריכים להשתנות. כך נשארים בעמדת המבקר והשופט,או לחילופין קורבנות.
להביא בני זוג למקום של הלב, הוא מסע מרתק, כי למשל משפט כמו "אין
עוד אתה ואין עוד אני" יכול להפחיד. פחד לאבד את זהותי ,להיעלם, להיחנק בתוך
היחד. אך אני מפרשת משפט כזה בתוך הקשר, כחוויה פנימית עמוקה של השלת הגאווה
והכבוד של מי שאני תופס את עצמי, והיכול לזהות נקודה בתוכי הרואה את האחר בן אנוש כמוני
ולא חשוב מה הם מלבושיו ותאריו. ומהנקודה הזו בדיוק יכולה לפרוח אהבה...
לפגישות הלב
גילה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה