מה קורה לנו כשהשגרה נעצרת אם בגלל מחלה, אם בגלל המתנה לשירות
שביקשנו וזה מתמהמה זמן רב?אנחנו בהנעה ומוטיבציה להתקדם לפתח את הרעיונות שלנו,אך
אנחנו מרגישים מוגבלים לכל דבר. כנראה
נחוש עצב, כאב, עלבון חוסר מנוחה, מתח, חרדה, עייפות. חוסר וודאות, חוסר בטחון,
אולי נטיל ספק במטרות שלנו?
אתם רשאים להוסיף עוד.. אז במקום לכעוס ולהוציא תסכול (ואולי כבר
קיטרנו ואמרנו משהו שחשבנו שהוא אסרטיבי ויצא די תוקפני וקטן)..
ובכל מה יכול להחזיק אותנו בהתנהלות טובה יותר? אולי נוכל לקבל את זה
כחלק מהדרך ומהמסע? כמשהו שיחשל אותנו ויטעין בנו איכויות גבוהות כמו סבלנות,
שנלמד מזה שיעור, שניקח את זה בפרופורציות, שנסתכל על התמונה הגדולה, שניקח אחריות
על ההחלטות שלנו ועל המחיר שלהן.
כמה כלים שאני משתמשת בתקופות
כאלה:
ראשית לקבל את המצב שאיני יכולה לשנות, אם זה תלות בספק שאמור היה לתת
לי שירות, או חולשה גופנית.. פשוט להיות שם. להיות בשקט רק להיות נוכחת בחוויה האישית שלי, להיות מודעת
לה ולנשום. מי שמתרגל מדיטציה זה הזמן,לקחת פסק זמן ולהתבונן פנימה. אך בהחלט אפשר להסתפק בעצירה של הזמן על ידי
נשימות עמוקות ואיטיות זה מאט את הקצב, מרגיע, ומשחרר.
דמיון מודרך- עושה סיור
איברים בגוף ומעבירה קרן אור חמימה, ומדמיינת אותה כחלק ממהלך הריפוי.. לכל אחד
מתאים משהו אחר אפשר לעשות זאת בהתאמה אישית.
ולכל אלה המתקשים לעבוד בדמיון
אם זה אפשרי,תעשו משהו בתנועה כמו הליכה מהירה, יוגה, ריצה, רכיבה על
אופניים ועוד.. כל אלה משחררים הורמונים המסייעים לחשיבה בהירה יותר.משפרים את תפקוד המוח ומצב הרוח.
אחר כך שואלת : מה הסיטואציה
הזאת רוצה להגיד לי, ללמד אותי? אולי יש לי מה להעמיק, או להבשיל? אולי אני צריכה
לדאוג לגופי ורוחי?
אחרי שעשיתי את כל זה: אני שואלת מה אני כן יכולה לעשות? במה אני יכולה להיאחז ולהמשיך?
זה דורש מאתנו להיות גמישים, לווותר על איזו תכנית דמיונית שהיתה לנו,
כביכול תוכנית מושלמת, ולנוע בתוך מה שהמציאות מאפשרת. מציאת דרכים חלופיות ,
באמון המודעות שלנו, מי יודע אולי זה יוביל אותנו למקומות קסומים ממש..
נכתב באהבה
גילה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה