כן אבל..
אנחנו עושים מאמץ לערוך שינויים בחיינו,
אפילו הולכים לטיפול, מנסים להחליף דיסקט
ולהצליח לעשות משהו חדש שיוביל לשינוי שאנחנו מייחלים לו.
ואז מתחילים לשים לב שכבר יש דברים שכבר קורים המקרבים אותנו לעבר
הרצון שלנו ואנחנו מתפעלים ומתרגשים..
ואז אנחנו אומרים את המילה: אבל, ואבל גדול, יש תמיד עוד משהו שנשרך,
והמשהו הזה פתאום תופס מקום גדול
ומתייאשים ,הנה עובדה
זה לא מצליח
ואנחנו חוזרים אחורה בייאוש..
מה שאנחנו לא מבינים זה לפחות שני דברים בסיסיים ההרגל הישן חזק מעצם
קיומו הרבה יותר זמן מהחדש , כמו כן יש בכולנו הטייה טבעית של המוח הישן( האמיגדלה)
לראות את השלילי ולחוות אותו יותר אמיתי וקובע.
ובודאי שההרגל החדש והסימנים החדשים, המאפשרים לנו לפעול אחרת מקבלים
ביטול. כי לא משנה איזה משפט טוב אמרנו ואף חשבנו לרגע שזה נפלא, ברגע שנאמרה
המילה אבל.. הגיע סוג של ביטול החויה החדשה, ואנחנו חוזרים למקום שהתחלנו (כמעט).
אלא אם כן נשתמש במוח הקדמי(קורטקס) זה שיודע לחשוב, לנתח, לבחור
ולהוריד פחדים מיותרים וניתן יותר חיים למשהו החדש.
נרגיש קצת מגמגמים, צולעים לא בטוחים ובכל זאת ניתן לזה חיים עד שזה
יהפוך לטבע.
להגיד כן למה שעושה לנו טוב בלי להפחית יותר מטיבו, וכמה שאפשר להלל
ולהדגיש אותו יותר.
אל תדאגו לא כל כך מהר הופכים לנרקיסיסטים..
תגידו מילה טובה לעצמכם סוג של כן. כן שלם. בלי אבל..
נכתב באהבה
גילה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה