ופריחות, פריחות קמות מעצמן בזכות הגשם אינן מבקשות רשות לרומם עצמן
מהאדמה, זה טבען מעט מים ונגיעה חמה ואורה של השמש.
ואני מבקשת לעצמי פריחה כזאת טבעית לא מטופחת, כזו הנמצאת במקום הטבעי
והאמיתי שלה,
בין עוד פרחים ושיחים ועשב השדה ואדמה רכה, בינות רותם וכלנית,
סביונים אירוסים ורקפות, קמים כל שנה באותה עונה באותה אדמה,והן לא מבכות את גודלן
או צבען, או הזמן הקצוב להן
והן אינן רוצות או חולמות,
להתרחב ולהיות יותר ממה שהעניק להן הטבע להראות..
ואני? ואתם? פריחות בחורף גורמות לי לחשוב ולחשב עצמי באמת..
מה טבעי איך אפרח ובאיזה עונה אבוא? כמה שמש צריכה לבוא כדי להעיר אותי באמת?
וחברים שלי מה טבעכם? איך אתם חווים אותו ,את טבעכם? מתי אתם יודעים
שאתם שם באמת?
ואהבה עליכם
(כי אומרים שהרוח מפזרת אותה בין האבקנים ועלים נעים לשירתה).
נכתב באהבה
גילה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה